חנוכהחֲנֻכָּה

הגרעין ההיסטורי של חנוכה הוא מרד החשמונאים (משנת 167 לפנה״ס) נגד המלך הסלווקי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, שאסר ביהודה על מצוות דתיות מסוימות וטימא את המקדש. בראש המרד עמד הכוהן מתתיהו מבית חשמונאי, ואחריו בנו יהודה המכבי.¹

לפי ספר מקבים א׳ טוהר המקדש והמזבח נחנך מחדש בכ״ה בכסלו (164 לפנה״ס), והחגיגה נמשכה שמונה ימים; יהודה ואחיו קבעו שיש לחגוג אותה מדי שנה. ספר מקבים ב׳ מתאר חגיגה בת שמונה ימים “כדרך חג הסוכות”, שלא יכלו לחגוג קודם לכן. אף אחד מהספרים אינו מזכיר את נס פך השמן.^2,3

ספרי המקבים אינם חלק מהקאנון העברי; הם השתמרו במסורת היוונית. יוסף בן מתתיהו מכיר את החג ומכנה אותו “אורים”.⁴

התלמוד הבבלי (שבת כא ע״ב) שואל “מאי חנוכה?” ועונה בסיפור: כשגברו החשמונאים, מצאו במקדש פך אחד של שמן טהור החתום בחותמו של כוהן גדול, שהספיק ליום אחד בלבד, ובכל זאת דלק שמונה ימים. לשנה אחרת קבעו את הימים האלה ימים טובים בהלל ובהודאה. זהו סיפור של חז״ל שנכתב מאות שנים אחרי האירועים, ולא דיווח היסטורי במובן המודרני.^5,6

השם חֲנֻכָּה פירושו “חנוכה, הקדשה”, והוא מתייחס לחנוכת המקדש מחדש. החג מחבר שני מוטיבים: הניצחון הצבאי של קבוצה קטנה וההתחדשות הרוחנית של עבודת המקדש.

מסורת חז״ל מדגישה את נס האור יותר מאשר את המלחמה. מטרת ההדלקה היא פרסומי ניסא, פרסום הנס; לכן מציבים את הנרות ליד הפתח או בחלון.⁵

התלמוד מונה שלוש רמות של קיום: עיקר המצווה הוא נר אחד לכל בית בכל לילה; ה“מהדרין” מדליקים נר לכל אחד מבני הבית; ה“מהדרין מן המהדרין” משנים את מספר הנרות לפי היום. בית הלל, שהלכה כמותו, מוסיפים והולכים מנר אחד עד שמונה.⁵

בין המנהגים הנפוצים: משחק בסביבון, מתנות או מטבעות קטנים לילדים (דמי חנוכה), והדלקות פומביות של חנוכיות גדולות בכיכרות ערים, שמאורגנות מאז שנות ה־70 בעיקר על ידי תנועת חב״ד.

מדליקים את הנרות בכל ערב, לפי רוב הפוסקים אחרי השקיעה או בצאת הכוכבים; עליהם לדלוק לפחות כחצי שעה אחרי רדת החשכה. ביום שישי מדליקים את החנוכייה לפני נרות השבת, ובמוצאי שבת רק אחרי צאת השבת.⁸

הנרות נועדו “לראותם בלבד” ולא להשתמש בהם: אסור להיעזר באורם לקריאה או לעבודה. לכן מוסיפים שמש, נר עזר שממנו מדליקים את השאר.⁹

בחנוכה מוסיפים על הניסים בתפילת העמידה ובברכת המזון, אומרים הלל שלם בכל בוקר, ובבית הכנסת קוראים בתורה את פרשת קורבנות הנשיאים (במדבר ז). אין איסור מלאכה; בחלק מהקהילות נשים נמנעות ממלאכה בזמן שהנרות דולקים.^10,11,12

לחנוכייה שמונה נרות בשורה ושמש נפרד. היא שונה מהמנורה בת שבעת הקנים שבמקדש, שאסור לשחזר אותה בדיוק.

בכל ערב הילדים יכולים להוסיף נר ולספור בעצמם כמה נרות כבר דולקים. בסביבון משחקים על אגוזים או מטבעות שוקולד: נ – כלום, ג – הכול, ה – חצי, ש – שים אחד.

לילדים קטנים בטוחה יותר חנוכיית נרות על משטח שאינו דליק ובהשגחת מבוגר; חנוכיית שמן מתאימה יותר לילדים גדולים.